מיומנו של נזיקיסט:
15 בנובמבר 2018
רחל [הסיפור אמיתי, השמות שונו] היתה כבר בת 39,עייפה ומותשת מגידול תשעה ילדים, הדבר האחרון שהיתה זקוקה לו ,זה ילד נוסף.
הפתעתה היתה מושלמת, כשגילתה שלמרות ההתקן התוך רחמי שהתקינה, היא לא מקבלת מחזור. בדיקות חוזרות בבית החולים המטפל, אישרו, שאכן נכנסה להריון.
איש מהרופאים המטפלים לא טרח להאיר את עיניה שהריון שכזה מסוכן, לא רק בשל גילה, אלא בעיקר בשל קיום הריון בנוכחות התקן תוך רחמי.
מצב שכזה מאפשר הפסקת הריון, והוועדות להפסקת הריון מאשרות הפסקת הריון מיידית. הסכנה שבלידה מוקדמת ממשית וקשה.
אבנר נולד בטרם זמנו. ירידת מים פתאומית והבהלה של רחל לבית החולים, שם הוסיפו חטא על פשע וטיפול הכרחי בסטרואידים ואנטיביוטיקה לא ניתן.
אבנר נולד משותק בידיו ורגליו וכשהוא סובל פיגור שכלי עמוק.
התיק הגיע אלי, כמקובל במחוזותינו, לאחר שמשרד אחר התייאש והרים ידיים. פתחתי בעזרת עמית בהליך משפטי ממושך וקשוח.
הדיון המסכם התקיים לאחרונה, ביקשתי מהמשפחה להביא את אבנר לבית המשפט.
אבנר הוסע לבית המשפט באמבולנס וישב באולם בית המשפט בכיסא גלגלים, קשור אליו בידיו ורגליו, משמיע קולות ונהמות, השופטת נכנסה לאולם,
חמוש בגלימתי נעמדתי,מוכן לנאום המסכם, אבל כשהבטתי במבט מהיר מעבר לשולי הגלימה באבנר הישוב מאחורי חדרה אלי לפתע ההכרה שהוא עומד לשמוע מפי שחייו הם טעות נוראה, שאימו לא רצתה אותו אפילו יום אחד והפיצוי שאני דורש לאחיו אימו ולו עצמו הוא על עצם חייו, בבחינת טוב מותו מחיים שכאלה.
רכנתי לעבר אחיו הגדול שישב לצידו ושאלתי אם לא עדיף שיוציאו את אבנר מהאולם כדי שלא יישמע את דברי.
במבט מופתע ולחוץ [השופטת כבר נכנסה לאולם ] אמר לי האח שהוא מכיר את אבנר כבר 25 שנים ואני יכול להיות רגוע שאין בכוחו להבין מאומה מדברי.
טענתי את טענותי. השופטת קיבלה התביעה ופסקה מיליונים לטובת אבנר ומשפחתו.
עשיתי שינוי בחייה של משפחה ירושלמית אחת.
פרקים נוספים מהיומן
בת אל הייתה ילדה כבת שבע, משפחה של חוזרים בתשובה, חמודה.
יום שישי בצהריים, היא עולה על כיסא במטבח, מטפסת לעבר קופסת סוכריות על השיש בסמוך לכיור, אבל בדרך פוגעת במיחם ובו מים רותחים, שנמצא שם לקראת שבת.
אין דבר בודד יותר בעולם מכשאת בשבוע ה 26 להריונך, עושה את דרכך בשארית כוחותיך ברגל לבית החולים,חולה , ללא חברה, בן זוג או מלווה… ההנחיה שלי הייתה ברורה: עזרו לי להוכיח הקייס, והם עזרו ועוד איך.
