פיצוי משנה חיים לילד שנולד עם פגיעה מוחית כתוצאה מדלקת ברחם של אימו

אין דבר בודד יותר בעולם מכשאת בשבוע ה 26 להריונך, עושה את דרכך בשארית כוחותיך ברגל לבית החולים, חולה , ללא חברה, בן זוג או מלווה.

שושנה [השמות שונו], הגיעה אלי לאחר ששני משרדי עורכי דין לא הצליחו להרים את התיק. אחד מהם מהטובים בארץ. אתגר.

החומר הכיל מספר קלסרים שתפחו מהר לשמונה. התחלתי בלימוד החומר, תוך הנחיית הרופאים המלווים שנתנו לי חוות דעת.

בחרתי ארבעה מנהלי מחלקות מהטובים בארץ.

ההנחיה שלי הייתה  ברורה: עיזרו לי להוכיח את הקייס. והם עזרו ועוד איך.

בתום הצעדה הרגלית, הגיעה שושנה רטובה, רועדת מקור ועם דלקת מתקדמת ברחם, לחדר המיון ולאחר בדיקה חטופה, נזרקה [אין לי מילה אחרת],לבית חולים אחר, ללא טיפול ,ללא ליווי, ללא אמבולנס, להסתדר בעצמה. תעודת חדר המיון נראתה כמו בול גדול.

שני הג'נטלמנים שהפנו אותה למקום אחר פעלו בניגוד להוראות מפורשות של משרד הבריאות שמחייבות בדיקה אישית של רופא בכיר וחתימה שלו על מסמכי השחרור.

לאסונה של שושנה זה לא בוצע, כשהגיעה לבית החולים השני במצב קטסטרופלי יולד אליעד בניתוח דחוף למחרת.

עם פגיעה מוחית ועיוורון חלקי.

בגיבוי ארבעת הפרופסורים פרטתי אחת לאחת טענותיי בבית המשפט.

הפיצוי שנפסק יאפשר לשושנה ואליעד איכות חיים משופרת.

הרגע המרגש היה לפני כשנה. אליעד נכנס לחדרי. בחנתי אותו ביסודיות. כשהתיישב מולי הושטתי שלוש אצבעות קדימה וביקשתי שיגיד כמה. הוא לא ענה…נבוך.   התרגזתי. הבהרתי שאני יודע שהוא רואה, ראיתי איך נכנס ללא מישוש קורת הדלת.

שושנה פרצה בבכי. ביקשתי ממנו לצאת לחדר המתנה.

שושנה התייפחה בבכי מר. "אתה לא מבין, הוא רואה את האצבעות שלך, אבל לא יודע שזה שלוש ".

נאלמתי. הצעיר החייכן והחברותי, כבן 27,לא מסוגל לספור  אפילו שלוש !

בשנות עבודתי מסרתי ללקוחותיי עשרות מליוני שקלים רבים שהושגו בעקבות מאמץ של עובדי המסורים ושלי.

השקים שמסרתי לשושנה ואליעד לפני מספר ימים היו המספקים ביותר עבורי.

הצדק ניצח,  ניצחון דחוק  וחלקי.

לפני מספר ימים התקשרה אחותו של אליעד וספרה לי שלראשונה בחייו

ירכשו מערכת תופים עליה חלם כל חייו ומחשב, בגיל 28 !