מ', אישה בת 50, אובחנה בשנת 2019 עם סרטן צוואר הרחם. בעקבות האבחנה פנתה לבית חולים באזור מגוריה והומלץ לה לעבור כריתת רחם מלאה. בדצמבר 2019 אושפזה המטופלת לצורך ביצוע הניתוח. במהלך הניתוח, בשלב מוקדם בסקירת הבטן, זוהה אנדומטריוזיס קשה עם הידבקויות קשות בין המעי הגס לרחם ובין שלפוחית השתן לרחם. למרות זיהוי האנדומטריוזיס, לא נקרא מנתח מומחה להמשך ביצוע הניתוח, והניתוח המשיך להתבצע  על ידי מתמחה.

במהלך ביצוע הניתוח, בוצעה הפרדת הידבקויות בין המעי לרחם וניוד החלק האחורי של הרחם. כמו כן, בוצעה הפרדת הידבקויות בין שלפוחית השתן לרחם, כאשר בעת הפרדת ההידבקויות זוהתה פגיעה בכיס השתן. הפגיעה בשלפוחית השתן אומנם זוהתה, אך המעי, אשר גם ממנו הוסרו הידבקויות, כלל לא נבדק על פי הרשומה הרפואית.

לאחר הניתוח, סבלה האישה מכאבי בטן קשים במשך 5 ימים ובנקז נראה תוכן עכור. האישה הופנתה לCT בטן אשר בו התגלה שבמשך כל הזמן שחלף התרחשה דליפת צואה לחלל הבטן שהביאה להיווצרות אבצס וזיהום בטני. הצוות הרפואי במהלך הניתוח לא הבחין שאירעה פגיעה ברקטום במהלך הניתוח, ולכן התובעת לא טופלה.

הרשלנות הרפואית הקשה הובילה לפגיעה בלתי הפיכה במעיים של מ', שבעקבותיה נאלצו לכרות אותם. היא אינה מסוגלת לעשות את צרכיה ככל אדם רגיל והותקנו בגופה 2 סטומות לריקון הצואה ו-2 נפרוסטומיות לריקון כיס השתן. לצד זאת, אין התובעת מתפקדת ועובדת כפי שנהגה עד הניתוח, היא איננה מקיימת יחסי אישות ומתקשה בדיבור עקב הפגיעה שאירעה בעקבות הרשלנות הרפואית במיתרי הקול שלה.

לתביעה שהוגשה באמצעות משרדנו, צורפו 2 חוות דעת רפואיות של מומחים בתחום הגניקולגיה ובתחום רפואת השיקום והכאב, שעל פיהן הצוות הרפואי בבית החולים חרג מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר מספר פעמים לאורך הניתוח ובכך גרם למ' לנכות הקשה שהיא סובלת ממנה כיום, כמפורט להלן:

80% נכות לצמיתות בשל כריתת המעיים בנוסף לכך 50% נכות לצמיתות בשל הפגיעה בשלפוחית השתן, ובנוסף,30%  נוספים בשל הפגיעה במיתרי הקול וכן  30% בגין נכות צמיתה נוספת בתחום רפואת הכאב.

כמו כן, נקבע בחוות דעת המומחים שהתובעת סובלת מכאב בטן ויסרלי קשה ביותר שבגללו נגרמה לה פגיעה תפקודית קשה ביותר, וכי עליה להשתמש בקנאביס רפואי ולהיות בטיפול צמוד במרפאת כאב ובטיפול שיקומי רב תחומי.

מעל הכל, נקבע כי התובעת זקוקה לעזרה אישית ועזרה ביתית מירבית למשך 24 שעות ביממה מאחר ומצבה הגופני דורש השגחה ועזרה בתפקודים הבסיסיים ביותר וכן בתפקודים הנדרשים לצורך ניהול משק הבית.

לאחר משא ומתן ממושך הסתיים ההליך המשפטי בפשרה אל מול בית החולים אשר בו נגרם הנזק הקשה למ'. סכום הפשרה הועמד על סך של 2,000,000 ש"ח וזאת בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, ניידות ועזרת אחרים, כאב וסבל והכל בגין מכלול רכיבי הנכות והפגיעות התפקודיות של מ'.