ר.פ, התובעת, פנתה בהיותה בת 8 בליווי הוריה לבית חולים גדול במרכז הארץ לטיפול אלקטיבי בנגע כחול באוזנה הימנית. בתחילה הנגע אובחן בקופ"ח כהמנגיומה. שנתיים לפני הפניה לבית החולים, לאחר קבלת מכה, הנגע התחיל לגדול עד שהגיע לגודל של 3-4 ס"מ בזמן הפניה לביה"ח לייעוץ. התובעת והוריה הלכו למספר ייעוצים בנושא, עד שהחליטו לנתח את האוזן אצל מומחה בבית חולים שאמר לה שבפירוש הנגע הינו ורידי בלבד ובטיפול קצר ופשוט, הנגע ייעלם ובתוך שעות הילדה תשוחרר הביתה.

בעקבות טיפול רשלני שהעניק בית החולים וצוותו לתובעת, איבדה המטופלת חלק ניכר מאוזנה שנשר. במהלך הניתוח הרופא הבין שהוא טעה באבחנה ושהנגע הינו עורקי-ורידי ולא ורידי בלבד. אבחנתו של הרופא, ללא בדיקות הדמייה מקדימות לפני הניתוח, כמו אולטראסאונד, אנגיוגרפיה או MRI, הייתה בניגוד לפרוטוקולים הטיפוליים המקובלים ובכך הטיפול היה רשלני ולקוי.

בעקבות הטיפול הרפואי הלקוי, נוצר לתובעת נמק שגרם לנשירת השליש העליון מאפרכסת אוזנה הימנית. מום חיצוני ובולט זה בגיל כה צעיר, בהיותה בת 8, הביא את התובעת לידי כך שפיתחה הפרעות התנהגות ומגבלות נפשיות קשות, חרדות חברתיות ותחושת בושה.

בתחילה, בית החולים סירב לשלם לתובעת והוריה כל פיצוי, כאשר הרופא הנתבע טען כי לא נפל כל פסול במעשיו.

לאחר הגשת כתב תביעה, וניהול ההליך המשפטי עד לשלב מתקדם, בו הציע בית המשפט לבית החולים לשלם לתובעת סכום כספי משמעותי ביותר, תוך ששיקף לבית החולים את הסיכונים מהמשך ניהול ההליך, פנו הצדדים להליך גישור ממושך, שבעקבותיו הגיעו הצדדים לפשרה במסגרתה התובעת קיבלה פיצוי של 530,000 ₪ מבית החולים שבו התקיים הניתוח הרשלני.

התיק טופל על-ידי עו"ד עמית גנסין